<h1>ספר האסופות סימן צ'</h1>
<h2>דף קד:</h2>
עוף וגבינה נאכלין באפיקורין, פי' בלא קנוח הפה ובלא הדחה והוא דאכל גבינה קודם לעוף, כי ההוא עובדא דר' יצחק ואפילו אכל בשר בהמה בתר גבינה לא בעי הדחה ביממא דהא קא חזי ידיה ריקניות שאין בהן דבוק כלום. אבל קנוח הפה בעי, ושאני רב יצחק דגברא רבה הוה, והוה זהיר, אבל בעלמא עבדינן לחומרא.
<h2>דף קה.</h2>
הדחה וקנוח הפה לאכול בשר אחר גבינה לדברי הכל אם אכל מין חלב צריך קנוח הפה בפת, ובכל מילי הוי קנוח בר מתמרי וקימחא וירקי לאחר כך צריך הדחה ואחר כך אוכל הבשר, מדמתרצינן מים אמצעיים בין גבינה לבשר חובה ולא מצינו שום אדם שהתיר לאכול גבינה אחר בשר בפחות מעת לעת אלא מר עוקבא דהוה אכיל בשר בסעודה אחת כגון בבוקר, ולערב אוכל גבינה או בערב אכל בשר ולמחר בבוקר גבינה, ואמר על עצמו אנא בהא מילתא חלא בר חמרא, דאבא כי הוה אכיל בשרא האידנא, לא הוה אכל גבינה עד למחר כי האי שעתא, דהוה ליה מעת לעת ואלו אנא בהאי סעודתא לא אכילנא, בסעודתא אחריתי אכילנא, ואי אפשר להתיר בפחות משיעור זה, והבשר של בין השיניים חייב לנוטלן ולחטט אחריו ולהוציאו, והוא הדין אם יש בפיו שיניים נקובין וחלולין, שאכלום תולעים, והמאכל נשאר בהם, קודם שיאכל גבינה, וכן הוא בהלכות גדולות גבי הלכות דברכות אפילו אם אכל בשר גמור, מותר לאכול גבינה אחריו, מדרב נחמן ולא נהירא, משום שהבשר נועץ בין השיניים ואין איסור בדבר אלא שיש לחוש שלא יצא הבשר לגמרי מבין השיניים ויבלענו עם הגבינה וראוי הדבר להחמיר פן יבא לידי קלקול ואין לפרסם הדבר וכך כתוב בתופס שלי, שמעתי מאבא מרי שהעיד על דודי רבי' מנחם מגרמיישא, ועכבו בבית הכנסת מאד, ולא רצה להמתין מן פלדונש שלו, ואכל מן התבשיל הירקות ואחר כך אכל פלדונש ולא שהה בינתיים אבל נטל ידיו ועשה קנוח בטבול פת ביין. והאוכל גבינה ורוצה לאכול בשר, אם יש בפיו שיניים נקובין, צריך להסיר באצבע הגבינה, ויקנח פיו וידיח ידיו ופיו במים.
<h2>דף קה:</h2>
נראה בעיני רבי אם אכל תבשיל שבישל בקדירה של בשר, בין שאכל לפניו גבינה בין שאכל לאחריו ולא קנח ולא הדיח לית לן בה.
<h2>דף קז:</h2>
והבשר והגבינה אין עולין על שלחן אחד לאכול לשני בני אדם, אלא על ידי שינוי, דבעינן גם שינוי דעות כדאמרי' בפרק קמא דשבת [י"ג ע"א].
